בסיור התת-ימי נראה גם תצוגה של שישה עוגנים קדומים, הבאים להדגים את התפתחות העוגן משחר ההיסטוריה ועד לעת החדשה. העוגנים נקבעו בקרקעית הים בצורה שתיפקדו בה במקור.
I. עוגן משקל מאבן – עוגן בעל חור אחד, ששימש באלף השלישי והשני לפני סה"נ (תקופת הברונזה).
בדרך כלל היו בשימוש מספר עוגנים, שנקשרו לאורך חבל העגינה, כאשר המרחק ביניהם גדול מעומק המים.
II. עוגן אבן מורכב – עוגן שטוח בעל שלושה חורים. בשניים מהחורים תקעו יתדות עץ, כדי שיאחזו בקרקעית. עוגנים מסוג זה היו בשימוש מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים, במשך יותר משלושת אלפים שנה.
III. עוגן עץ מורכב – הגזע והזרועות עשויים עץ (משוחזר). מוט העופרת הקבוע בחלקו העליון מבטיח אחיזת הזרועות בקרקע. חלק נוסף מעופרת משמש להכבדה ולחיזוק החיבור בין הגזע והזרועות. השיניים מצופות מתכת למניעת שחיקה. עוגן זה הוא בן כאלפיים שנה.
IV. עוגן ברזל רומי – עשוי מברזל מחושל ודומה בצורתו ותיפקודו לעוגן הקודם. עוגנים כאלה היו בשימוש בתקופה הרומית, ולאחר שינוי קל בצורתם (זרועות ישרות יותר) המשיכו לשמש גם בתקופה הביזנטית.
V. עוגן "חתול" – עשוי ברזל אף הוא, בעל ארבע זרועות מעוקלות וגזע ארוך וכבד. הזרועות מייתרות את המוט העליון. זהו עוגן אופייני לימי הביניים, לספנות הערבית והצלבנית, והוא מצוי עדיין בשימוש נרחב בסירות קטנות עד היום.
VI. עוגן אדמירלי – עשוי מתכת כולו, בעל מוט עגול ושיניים רחבות. נכנס לשימוש עם תחילת הספנות החדשה, במאה ה-14 לסה"נ. למעשה, יש בו שכלולים מעטים בלבד לעומת התקופה הרומית.
מאת שרה ארנסון
